כשתלמיד מריח לא טוב


1 דקות קריאה

כשתלמיד מריח לא טוב


זה היה יום חמישי. נכנסתי ללמד אנגלית בכיתה ה', כיתת החינוך שלי.

 לימדתי את חוקי הpresent simple , ובזמן שהתלמידים היו שקועים בעבודה עצמית סקרתי אותם במבטי ובחנתי שוב את מפת הישיבה שהכנתי קודם לכן.

מידי כמה זמן הייתי משנה את מקומות הישיבה. לפעמים בשל בקשות של ההורים או הילדים, לעיתים בעקבות הערות של מורים מקצועיים על פטפוט או הפרעות, ולעיתים בגלל רצון שלי "לערבב" קצת את התלמידים ולהרחיב את האינטראקציה החברתית בניהם.

כשסיימו הילדים את העבודה בחוברת, הודעתי להם על שינויי המקום, וביקשתי שכבר עכשיו יתישבו במקומם החדש. 

הילה נשפה בחוסר שביעות רצון, יובל שמח מאד לשבת קרוב יותר ללוח, ודני לא אמר כלום, הוא פשוט לקח את חפציו והעביר אותם למקומו החדש, בשורה השלישית, ליד יוסי.

כשהשיעור הסתיים, ניגש אליי דני, הביט לצדדים בחשש וביקש לדבר בפרטיות. "בוא נשב על הספסל בחוץ", הזמנתי אותו בעודי אורזת את חפצי. התיישבתי על הספסל, מתעלמת מההמולה שמסביב. 

דני עמד מולי. הוא נע מצד לצד בחוסר נוחות, גמגם ומלמל בניסיון למצוא את המילים הנכונות.

"זה רק בינינו", ביקשתי להרגיע אותו, "אתה יכול לשבת. אף אחד לא שומע."


דני התיישב לצידי ולחש: "אני לא יכול לשבת ליד יוסי."

"מה הסיבה?" שאלתי אותו מופתעת, "הרי אתם חברים."

דני שוב זע בחוסר שקט, עד שלבסוף לחש: "יש לו ריח לא נעים."

שתקתי. נזכרתי לפתע שגם בפעם הקודמת שבה החלפתי מקומות ישיבה, תפס אותי אלעד ליד חדר המורים וביקש לא לשבת ליד יוסי. 

כששאלתי אותו מדוע, הוא לא היה מוכן לומר לי מה הסיבה. עכשיו הבנתי.
"בסדר", אמרתי לדני, "אני מבינה. אני אעביר אותך מקום".

בשיעור הבא, החזרתי את דני למקומו הקודם, אבל ידעתי שהבעיה לא נפתרה. עלי למצוא דרך להסביר ליוסי שהוא מריח לא טוב, לפני שישמע זאת מאחד הילדים בדרך פוגעת ומעליבה.

האמת היא, שלא ידעתי איך לעשות זאת. למרות שהוא ילד, יש משהו מביך בלדבר עם אדם על נושא אינטימי כל כך כמו ריח גוף.

במהלך הימים הבאים התקרבתי מדי פעם ליוסי ואכן, לא יכולתי להתעלם מריח הזיעה שנדף ממנו. ריח חריף וחזק, כאילו יוסי לא התקלח כבר זמן רב.

בתוכי ידעתי שאני צריכה לדבר איתו, אבל רציתי לבדוק קודם אפשרות אחרת. אולי אם אדבר על הגיינה באופן עקיף, הוא יבין את המסר?

ואכן, את שלושת השיעורים הבאים של "כישורי חיים" הקדשתי לנושאים של בריאות, תזונה, והיגיינה. אך ללא הועיל. כשעברתי ליד יוסי, או רכנתי לעזור לו מעל מחברתו, שב ועלה ממנו אותו ריח לא נעים.

לא ידעתי מה לעשות. איך אוכל להעביר ליוסי את המסר מבלי לפגוע בו? האם עלי לשוחח עם ההורים? האם עלי לשוחח איתו? התחבטתי מאוד.

הזמנתי את אמו של יוסי לשיחה. היא ישבה מולי מטופחת וקשובה. תהיתי האם היא לא שמה לב לריח הגוף של בנה...?

הסברתי לה בעדינות את המצב. היא נאנחה ושיתפה אותי במריבות שלה עם יוסי על המקלחת, "אני לא יודעת מה לעשות איתו", נאנחה שוב, "הוא פשוט לא מוכן להתקלח".

נפרדתי ממנה, בהבטחה שאני אדבר עם יוסי ישירות. ובאמת, בשעת השיחות האישיות הזמנתי אותו אליי. שאלתי על הצופים, החוגים, הלימודים, החברים ואז אמרתי בעדינות שבאחת הפעמים, כשהתיישבתי לצדו, עלה באפי ריח לא נעים. "אולי זה מהסביבה, אולי זה קשור להגיינה, אני באמת לא יודעת..." אמרתי לו, וסיפרתי שאני משוחחת עם כל הילדים על הנושא. "אתם מתבגרים וחשוב שתהיו מודעים לאחריות שיש לכם על ניקיון הגוף".

יוסי לא אמר כלום, הוא נראה נבוך (הוא לא ידע שגם אני...) אבל ראיתי שהוא מקשיב.

בימים הבאים כשיוסי היה בקרבתי, עלה ממנו ריח נקי של סבון.


זה היה מקרה קל

זה היה מקרה קל, ברור לי – יוסי הבין את המסר, אמו שיתפה פעולה והבעיה נפתרה על הצד הטוב, אבל המצב היה יכול להתפתח אחרת: אמו יכלה להגיב בכעס ולטעון שהיא מקפידה מאוד על מקלחת בכל ערב ושההתייחסות שלי מעליבה; יכול היה להיות מצב שבו אחד הילדים בכיתה היה צועק לעבר יוסי "אתה מסריח" או שילד שביקשתי שיעבור לשבת ליד יוסי יאמר בקול רם, בפני כל הכיתה "לא רוצה! הוא מסריח"; ואז כיצד הייתי נוהגת במקרים אלו?



האם נתקלתם בסיטואציות דומות? אשמח לשמוע את החוויות שלכם. שוש.

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.