כל הסיפורים שנכתבו

הראשון בספטמבר.... לכל 170.000 המורים והמורות. לכל 2.300.000 התלמידים והתלמידות. כמה מילים לשנה של שיתוף פעולה מיטיב בין כל הלוקחים חלק בעשייה החינוכית.

איך מתמודדים עם ילד שמריח לא טוב בכיתה? תיאור סיטואציה מביכה שהתעלמות ממנה תגרום למבוכה גדולה יותר. סיטואציה שנתקלתי בה מספר רב של פעמים. מוקדש למורים לתלמידים בגיל ההתבגרות.

פוסט שבו אני משתפת בסיטואציה לא פשוטה רגשית בה ילד סירב להשתתף בטקס יום השואה. על התגובה האוטומטית שלי כמורה, על כך שהבנתי שעשיתי טעות ואיך, בסופו של דבר, הבנתי מה הילד צריך בשביל שייקח חלק בטקס.

הרגשתי שאני מסוגלת להתמודד עם כל כיתה עד שנכנסתי למלא מקום בכיתה א, לארגן את הקטנטנים לשיעור, לשמור על סדר, ללמד מבלי לכתוב על הלוח, מסתבר שזה אתגר לא פשוט.

כל מפגש עם תלמידים במרחק של זמן מעלה בי את השאלה מה הזכרון שלו -שלה ממני כמורה?

אז מה עושים כשתלמיד אומר שהוא לא רוצה לענות על שאלה בפני כל הכיתה?

הצורך לעניין 35-40 תלמידים מידי שיעור, הצורך ללמד ולקדם 35-40 תלמידים מידי שעה מעמיד בפני המורה אתגר לא פשוט. ועדיין למרות הרצון הטוב ההשתדלות הרבה, השיחות האישיות יש פעמים שאנו חווים כישלון.

"תודה" מילה קטנה, גדולה, שגורמת לנו תחושת סיפוק גדולה על כל ההשקעה שלנו בתלמידים. מילה קטנה, גדולה, שהופכת את העשייה החינוכית למשמעותית ובעלת ערך.

כמורים יש לנו את הזכות לקבוע כללים בכיתה, לבקש, לחנך ולהתעקש על התנהגות נעימה ושיח מכבד . אבל מה קורה לנו כשאנו עומדים מול הורה שהשיח איתו אינו נעים ואינו מכבד אל המורה וגם אל הילד שלו? מעירים? משתתקים? מתערבים? לעיתים התגובה שלנו גם אותנו מפתיעה.

כמה חשוב לתחום מבחן בזמן? מה קורה כשילד מבקש עוד חמש דקות? האם לתת הזדמנות להשלים מבחן? לאפשר לכולם או רק למי שהומלצה ההקלה של הארכת זמן? כמה להתעקש? כמה להתגמש? זמן המבחן זהו רק נושא אחד איתו מתמודד המורה בזמן מבחן.

מערכת החינוך מנסה להתאים את עצמה לשינויים המתרחשים בעולם. הוכנסו מחשבים, נעלמו יומני הכיתה, התקשורת רובה נעשית בwhat's up נבנו אתרים לבתי הספר, הלמידה הרבה יותר חווייתית. האם הגיע הזמן לבדק בית גם בנושא השיעורים?

"כל מה שילד צריך זה מבוגר אחד שיאמין בו" הרב שלמה קרליבך. זה המשפט שליווה אותי במהלך כל היום אחרי המפגש המרגש עם רן.

ההחלטה על ציון בתעודה כרוכה בהרבה לבטים. לכאורה מספר שאמור לשקף רמת ידע, רק שבפועל המספר הזה כורך בתוכו הרבה יותר. ולכן כל פעם מחדש, לאורך כל השנים ההחלטה הזו הייתה לי קשה בעיקר רגשית.

תמיד השתדלתי לא להשתמש בעונש קולקטיבי. שימוש כזה תמיד יוצר אווירת מרמור אצל התלמידים שנענשו מבלי להפריע. בטווח המידי, עונש קולקטיבי הוא מאד יעיל. בטווח הרחוק – מתקיימת פגיעה באמון בין המורה לכיתה, ויש לכך השלכות בהמשך (שיחות עם הורים זועמים, הבהרות חוזרות מול התלמידים וכו'). למרות זאת, כפי שתוכלו לקרא בסיפור הבא, מצאתי את עצמי משתמשת ב"מקל" הזה...

ללמד ילדים קטנים וחמודים בכיתה ג? קליי קלות .... לעומת בני נוער בכיתה יב. ועם ניסיון של 25 שנים בהוראה... בקלילות הזו נכנסתי לשיעור הראשון באנגלית בכיתה ג-1. קלילות שהפכה לתסכול וחוסר אונים אל מול ילדון קטן בין 8 שהחליט שהוא ללמוד אנגלית לא צריך!

למורה יש השפעה עצומה על ההרגשה של התלמיד בכיתה ובבית הספר. למורה יש כוח להשפיע על מקומו של התלמיד בכיתה. אבל... יש פעמים שהכוח הזה מוגבל!

מהרגע שכף רגלו של המורה דורכת בשטח בית הספר אין רגע של מנוחה.