יחסים וסיטואציות- מורה - הורה - תלמיד

איך מתמודדים עם ילד שמריח לא טוב בכיתה? תיאור סיטואציה מביכה שהתעלמות ממנה תגרום למבוכה גדולה יותר. סיטואציה שנתקלתי בה מספר רב של פעמים. מוקדש למורים לתלמידים בגיל ההתבגרות.

פוסט שבו אני משתפת בסיטואציה לא פשוטה רגשית בה ילד סירב להשתתף בטקס יום השואה. על התגובה האוטומטית שלי כמורה, על כך שהבנתי שעשיתי טעות ואיך, בסופו של דבר, הבנתי מה הילד צריך בשביל שייקח חלק בטקס.

אז מה עושים כשתלמיד אומר שהוא לא רוצה לענות על שאלה בפני כל הכיתה?

הצורך לעניין 35-40 תלמידים מידי שיעור, הצורך ללמד ולקדם 35-40 תלמידים מידי שעה מעמיד בפני המורה אתגר לא פשוט. ועדיין למרות הרצון הטוב ההשתדלות הרבה, השיחות האישיות יש פעמים שאנו חווים כישלון.

"תודה" מילה קטנה, גדולה, שגורמת לנו תחושת סיפוק גדולה על כל ההשקעה שלנו בתלמידים. מילה קטנה, גדולה, שהופכת את העשייה החינוכית למשמעותית ובעלת ערך.

כמורים יש לנו את הזכות לקבוע כללים בכיתה, לבקש לחנך ולהתעקש על התנהגות נעימה ושיח מכבד . אבל מה קורה לנו כשאנו עומדים מול הורה שהשיח איתו אינו נעים ואינו מכבד אלי וגם אל הילד שלו? כיצד אנו מגיבים? האם יש לנו הזכות להתערב בהורות שלו?

למה כל כך חשוב שתהיה משמעת בכיתה? אפשר להשקיע שעות בהכנת מערכי שיעור, פעילויות מעניינות וחווייתיות ,ללמוד את כל התאוריות על עולמו של הילד והכל ירד לטמיון בלי משמעת בכיתה. משמעת היא תנאי ראשוני בסיסי והכרחי לכל עשייה חינוכית.

כמה חשוב לתחום מבחן בזמן? מה קורה כשילד מבקש עוד חמש דקות? האם לתת הזדמנות להשלים מבחן? לאפשר לכולם או רק למי שהומלצה ההקלה של הארכת זמן? כמה להתעקש? כמה להתגמש? זמן המבחן זהו רק נושא אחד איתו מתמודד המורה בזמן מבחן.

תמיד השתדלתי לא להשתמש בעונש קולקטיבי. שימוש כזה תמיד יוצר אווירת מרמור אצל התלמידים שנענשו מבלי להפריע. בטווח המידי, עונש קולקטיבי הוא מאד יעיל. בטווח הרחוק – מתקיימת פגיעה באמון בין המורה לכיתה, ויש לכך השלכות בהמשך (שיחות עם הורים זועמים, הבהרות חוזרות מול התלמידים וכו'). למרות זאת, כפי שתוכלו לקרא בסיפור הבא, מצאתי את עצמי משתמשת ב"מקל" הזה...