רוצה לומר לך תודה.


1 דקות קריאה

רוצה  לומר לך תודה! 

יום ראשון, רבע לשמונה בבוקר, אני עומדת בכניסה לבית הספר ומברכת את התלמידים בברכת בוקר אור. 

אני אוהבת את התורנות הזאת, שבה אני רואה את פניהם של הילדים כשהם נכנסים לבית הספר: חלק מהתלמידים עדיין רדומים, גוררים את עצמם לעוד יום של לימודים, יש שנכנסים בריצה לקראת חבר שממתין להם, אחרים מהורהרים, (מעניין על מה הם חושבים?) יש שנכנסים בחיוך לקראת היום ויש את אלו שרצים היישר אל מגרש הכדורגל, כאילו זו הסיבה היחידה להגעתם לבית הספר.

"בוקר טוב נועה, שיהיה יום טוב" אני מברכת את תלמידת כיתה ז' שלימדתי לפני שנתיים.

"בוקר טוב" היא עונה וממשיכה לדרכה, לאחר מספר צעדים היא חוזרת אליי ואומרת: "אני רוצה לומר לך תודה."

"על מה התודה?" אני שואלת בחיוך. " את זוכרת כשהיינו בכיתה ה' והיית נותנת לנו מלא עבודה, תרגילים לחזרה על נושאים דקדוקיים או אוצר מילים שלמדנו, והיינו מקטרים?" היא משיבה לי בשאלה.

"בוודאי שאני זוכרת" אני עונה.

" את זוכרת שחייבת אותנו לתקן את המשפטים ולכתוב איפה ומהי הטעות? ולפעמים דרשת ממש להסביר  זאת במילים?"

" זוכרת" אני עונה.

"בכל פעם שקיטרנו על העבודה הקשה ולא הבנו למה את מתעקשת, התשובה שלך הייתה "בשנים הבאות אתם תאמרו לי תודה!  אז עכשיו אני רוצה לומר לך תודה!"

חיוך גדול עולה על פניי, תחושה חמימה של סיפוק ושמחה ממלאת אותי, "תודה לך נועה! תודה שניגשת ואמרת לי תודה!" אני אומרת לה בהתרגשות רבה.













הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.