מורה לכיתה א


1 דקות קריאה

מורה לכיתות א"

כמו נסיעה משפחתית במכונית עם 30 ילדים – כך הרגשתי כשנכנסתי למלא מקום בכיתה א'. 

מה הבלאגן הזה?

כמה ילדים טיילו בכיתה, שני תלמידים ביקשו לצאת לשירותים, אחרים ישבו וחיכו לשיעור, כמה תלמידים רבו ביניהם וכמה ניגשו אליי בניסיון לומר משהו שלא הצלחתי להבין בגלל הרעש והבלגן.

אחרי דקות ארוכות הצלחתי לגרום לכל הילדים לשבת במקומם והתחלתי להסביר את העבודה שהשאירה עבורם מחנכת הכיתה, משימה לא פשוטה בהתחשב בעובדה שאי אפשר לכתוב את ההנחיות על הלוח – כי הם עדיין לא יודעים לקרוא וצריך להסביר את הדברים לאט ובשפה פשוטה. 

 במהלך ההסבר שלי אחד הילדים ניגש לארונית שלו, תלמיד אחר ניגש לזרוק משהו לפח, ילד נוסף ניגש  אליי וביקש לצאת לשירותים, אחר ניגש  אליי וביקש לצאת לשתות וילד נוסף ניגש אליי בבכי כי כואבת לו היד. 

הרגשתי חסרת אונים מול הקטנטנים, שעדיין לא הפנימו את כל כללי ההתנהגות בשיעורים. בבית הספר, אני רגילה, שבשיעורים שלי בכיתות ב-יב שכל תלמיד יושב במקומו, יש סדר, יש כללים, לא קמים באמצע שיעור, מדברים בהצבעה. 

למרות נסיוני רב השנים אני מרגישה מתוסכלת  ולא מבינה: איך? איך גורמים לילדים, שהגיעו רק לפני רגע ממסגרת של גן, מפינת המשחקים ומארגז החול, להתנהל במסגרת בית ספרית?

חייבת להודות, זו הייתה אחת הפעמים הנדירות שבה ממש חיכיתי לשמוע את הצלצול שמבשר שהסתיימה השעה.

לכל המורות שמלמדות בכיתה א אני לכן מצדיעה.

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.