אז מה עושים כשתלמיד אומר "לא רוצה להבחן"?


1 דקות קריאה


איזה אומץ......!

יום עבודה חדש. אני נכנסת לשיעור אנגלית בכיתה ד". בשיעור הקודם הודעתי לתלמידים  " בשיעור הבא יהיה מבדק בעל פה על אוצר המילים בנושא המשפחה" " והפעם אבחן דרך תחרות קבוצות".

 במטרה למנוע מהילדים להיכנס ללחץ אני מודיעה מראש על כל מבדק, מסבירה בדיוק על מה  יבחנו וכיצד? אני נעזרת במשחקים, תחרויות אישיות או קבוצתיות במטרה להעלות את המוטיבציה.

ברגע שנכנסתי לכיתה ראיתי את הפחד בעיניה של אלונה.

שוש אראל בלוג להיות מורה 365 ימים מה עושים כשילד מסרב לענות

בזמן שאני בודקת נוכחות אני שומעת " המבדק על כל המילים , גם המילים המיוחדות?"  " כן " אני עונה. " היו לנו רק ארבעה ימים ללמוד" נשמעת טרוניה " ושלושה שבועות של תרגול בכיתה" אני עונה.

אני מרגישה את הלחץ של הילדים באוור, לא משנה כמה חזרות והכנות אני עושה, לא משנה שאני עושה את המבדקים בדרך חווייתית, ברגע שהמילה מבדק, מבחן,בוחן נאמרת כולם בלחץ.

 "המבדק בעל פה ודרך תחרות קבוצות, למדנו את המילים הרבה זמן, אתם יודעים את המילים, אני מנסה להרגיע.".

בכדי לא להתבלבל אני  שואלת את התלמידים לפי סדר ישיבתם.,כשאני מגיעה לאלונה אני מפנה אליה  את השאלה הכי קלה שיכולתי, מתוך בטחון שאת המילה הזו היא יודעת.

אלונה מביטה אליי ולוחשת אני לא שומעת את תשובתה, אך למרות זאת אני ממהרת להכריז  בקול "נכון" ומוסיפה בקול רם יותר " משפחה זה family.

 "המורה, אבל זה לא מה שהיא אמרה," מזדעק התלמיד שישב לצידה ואני עונה במהירות: "אבל זה מה שאני שמעתי" וממשיכה בשאלות.

לדלג או להתעקש?

לאחר שהפניתי שאלות לכל ילדי הכיתה  מתחיל סבב שני של שאלות. בעוד רגע אצטרך להפנות שאלה נוספת  לאלונה. אני חושבת לעצמי וליבי נכמר עליה,

אני מבחינה בעיניה הבורקות, רגע לפני שהדמעות זולגות, ותוך כדי שאני שואלת את התלמידים שאלות, אני מתלבטת האם נכון יהיה  לדלג על אלונה? 

 ברור לי שאם אדלג עליה אחד הילדים יעיר "אבל המורה זה לא פייר! דילגת על אלונה" או יאמר "המורה שכחת לשאול את אלונה" או "למה את אלונה את לא שואלת? "

אני חושבת במהירות על דרכים להקל על אלונה, כי אני מבינה ורואה את הלחץ הגדול שבו היא נמצאת, וכשאני מגיעה אליה  ושואלת את השאלה – אלונה אומרת "אני לא רוצה!

 “מה את לא רוצה?" אני שואלת בתדהמה. "אני לא רוצה לענות" היא משיבה בקול חנוק.

זה מבדק, אני חושבת ביני לבין עצמי, אם אוותר לאלונה, תלמידים אחרים עלולים אף הם "לקפוץ על העגלה" ולסרב להבחן. 

האם להתעקש? למרות שאין לי שום אפשרות להכריח  אותה לדבר ואני מאמינה שנכון לכבד את רצונו של תלמיד שלא רוצה לדבר בפני הכיתה.

האם לכעוס, ולומר לה שאם לא תענה הציון יהיה נמוך? גם האפשרות הזו לא מרגישה לי נכון, העובדה שאלונה בחרה לא לענות לא בהכרח משקפת את ידיעותיה או אי ידיעותיה., למרות , למ

ואז אני מזהה להפתעתי תחושה של הערכה שעולה בי כלפי אלונה, הערכה על האומץ לומר לי "אני לא רוצה." 

כל הכבוד לה, אני חושבת לעצמי, למרות הלחץ מהמבדק ומתגובותיהם של התלמידים האחרים, למרות החשש מתגובתי– היא אמרה את מה שהרגישה.

 כיצד אגיב? הילדה הקטנה, שנראית כל כך שברירית ולחוצה, אזרה אומץ לומר לי בפני כולם "לא רוצה!" אמנם בשקט בשקט, אבל – לא רוצה! ברור מאוד וחד משמעי. עכשיו אני מרגישה  במבחן. 

אני צריכה למצוא מוצא של כבוד, לא לפגוע בילדה, לא לערער את מעמדי בכיתה וגם לבחון את אלונה שאדע מה בדיוק היא יודעת. הרי בסופו של יום אצטרך להעריך אותה ולרשום ציון בתעודה.

"בסדר," עניתי, "אבחן אותך מאוחר יותר, רק אני ואת." מיד ראיתי את תחושת ההקלה על פניה ואני יודעת שגם פניי שידרו תחושת הקלה עצומה.



הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.